השם שרוב האנשים קושרים עם צפת הוא האר״י. אך בשנים שלפני בואו היה בצפת כבר מורה לקבלה שעשה דבר ייחודי: הוא אסף את התורות המפוזרות של מאות שנים קודמות וארגן אותן במערכת. אותו מורה היה רבי משה קורדובירו (1522–1570), הידוע בראשי התיבות כרמ״ק.

חייו

הרמ״ק חי ולימד בצפת, אז אחד ממרכזי התורה הגדולים בעולם. הוא למד הלכה אצל רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, וקבלה אצל רבי שלמה אלקבץ (מחבר לכה דודי), שהיה גם גיסו. הוא עמד בראש ישיבה קבלית בצפת וקיבץ סביבו חוג תלמידים שכלל כמה מגדולי הדור הבא.

הוא נפטר ב-1570, כמה חודשים לאחר שהאר״י הגיע לעיר. פגישתם הייתה קצרה, והמסורת מוסרת שהאר״י דיבר עליו בכבוד רב.

פרדס רימונים

חיבורו הגדול הראשון, פרדס רימונים, הושלם ב-1548, כשהיה בשנות העשרים לחייו. זהו עיבוד שיטתי של המושגים הקבליים שהיו ידועים עד אז. הוא מתאר את הספירות, את שמות הקודש, את הנשמה ואת האותיות, ומצטט בהרחבה את הזוהר ואת המקובלים הקודמים. לפני הספר היה צריך לקבץ את הנושא ממקורות רבים. אחריו היה מסגרת שתלמיד יכול ללמוד.

אור יקר ושאר החיבורים

חיבורו הגדול ביותר הוא אור יקר, פירוש ארוך לזוהר. הוא כתב גם את אלימה רבתי, עוד מחקר בספירות, ואת אור נעים, ספר על איך ולמה ללמוד קבלה, המגן על הנושא מפני מבקריו ומתאר את ההכנה הנדרשת. חיבור המוסר שלו, תומר דבורה, הוא הנקרא ביותר, שכן הוא מתרגם את הספירות להתנהגות ונגיש כמעט לכל קורא.

הרמ״ק והאר״י

שתי המערכות הגדולות של צפת מוצגות לעתים כיריבות, אך המסורת רואה אותן משלימות. גישת הרמ״ק אנליטית. הוא לוקח את הספירות כמערכת מבנים ומתאר את יחסיהן. גישת האר״י דינמית. הוא מתאר את התהליך שבו נוצרו העולמות ומתוקנים, דרך הצמצום, שבירת הכלים והתיקון. בדורות שאחריהם למדו התלמידים את שתיהן, ונאמר שיצירת הרמ״ק היא היסוד שעליו אפשר להבין את זו של האר״י.

מדוע הוא חשוב

הרמ״ק אסף את מה שהועבר וסידר אותו. לתורות האר״י שבאו אחר כך היה על מה להישען בזכות זאת.

סטודנט שרוצה להתחיל בעבודתו צריך לשקול קודם את תומר דבורה, שכן הוא דורש את הרקע הקטן ביותר. מי שלמדו את יסודות הספירות יכולים לעבור לפרדס רימונים, שמתגמל קריאה איטית. שיטת האר״י עצמה נדונה בThe Arizal and the Mystical Capabilities of the Mind (באנגלית), ועץ החיים בחלק 1 (באנגלית).