התלמוד מלמד שגם מי שקרא קריאת שמע בבית הכנסת צריך לקרוא אותה שוב על מיטתו (ברכות ד ע״ב). המנהג נקרא קריאת שמע על המיטה, והוא הדבר האחרון שהאדם אומר לפני שהוא ישן.

מה אומרים

הליבה היא הפסקה הראשונה של קריאת שמע, שלפניה הברכה המפיל, ״הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינָי״. התלמוד אומר שתלמיד חכם יכול לומר רק את הפסקה הראשונה, עם פסוק אחד, וסידורים רבים מוסיפים עוד (ברכות ה ע״א). גם תהלים צא, שחז״ל קוראים לו שיר של פגעים (שבועות טו ע״ב), נכלל בדרך כלל, עם הפסוק ״בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי״ (תהלים לא, ו). הסידורים כוללים גם תפילת הגנה קצרה שמזכירה את המלאכים מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל.

שינה כמיתה קטנה

חז״ל קוראים לשינה אחד משישים של מיתה (ברכות נז ע״ב). משום כך הפסוק על הפקדת הרוח עומד במרכז תפילות הלילה, ומשום כך המילים הראשונות בהתעוררות, מודה אני, מודות להשם על החזרת הנשמה. תפילות הלילה והבוקר שייכות לזוג אחד. המקובלים מוסיפים שהנשמה עולה בשינה ונידונה ומתחדשת (ראו חמש דרגות הנשמה), ושההגנה הנאמרת בלילה קשורה לכוחות המתוארים בthe spiritual worlds and protection from evil (באנגלית).

לסלוח קודם לאחרים

סידורים הנוהגים כאר״י פותחים את סדר לפני השינה בהצהרה קצרה שבה האדם סולח לכל מי שפגע בו באותו יום, בממון, בגוף או בכבוד. היא מתחילה במילים הרני מוחל. הרעיון הוא להיכנס לשינה בלי טענה כלפי איש. אותה רוח לילית עומדת מאחורי קינת חצות הנדונה בTikkun Chatzot (באנגלית), וברכת הלבנה בקידוש לבנה שייכת לאותו לילה.