הדבר הראשון שיהודי אומר כשהוא מתעורר הוא משפט אחד, הנאמר במיטה, לפני שקמים ולפני הנטילה: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.

משפט בלי שם

אף אחד משמות הקודש אינו מופיע בו. משום כך מתירים הפוסקים לאומרו לפני נטילת ידיים, כשעדיין אסור להזכיר שם (ראו משנה ברורה, אורח חיים סימן א). הנוסח אינו מופיע בתלמוד. הוא מופיע במקורות מן המאה השש-עשרה בצפת, כגון סדר היום, ונתקבל כמעט בכל הקהילות.

שינה ונשמה

חז״ל קוראים לשינה אחד משישים של מיתה (ברכות נז ע״ב). המקובלים הבינו את הלילה כמעט כפשוטו: הנשמה יוצאת מן הגוף ועולה, והאדם מתעורר מפני שהיא שבה. מודה אני הוא הדבר הראשון שנאמר עם שובה. דרגות הנשמה וקשרן לעולמות מתוארות במאמר על חמש דרגות הנשמה.

המילים החותמות, רבה אמונתך, לקוחות מפסוק באיכה (ג, כג): ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״. המדרש קורא זאת כך: מתוך שאתה מחדש אותנו בכל בוקר, אנו יודעים שרבה אמונתך (בראשית רבה עח, א). מי שקם קיבל משהו בחזרה, והמשפט אומר זאת.

מה בא אחר כך

המשפט נמשך כמה שניות ואינו דורש הכנה. הצעד הבא הוא נטילת הידיים, הנדונה בנטילת ידיים, ואחריה ברכת הגוף, אשר יצר. ההכרת תודה כתרגול עוברת לאורך כל הבוקר, והיא נושא המאמר Gratitude, Devekut and Inner Peace (באנגלית).