בכל ליל שישי, בבתי הכנסת בכל הקהילות, הקהל פונה אל הפתח ושר. הפיוט הוא לכה דודי, ומעטים יודעים שנכתב במאה השש-עשרה בידי מקובל מצפת, רבי שלמה הלוי אלקבץ.

האיש וחוגו

רבי שלמה אלקבץ (בערך 1500–1580) נולד בסלוניקי והתיישב בצפת, שבה נעשה חלק מן החוג סביב רבי משה קורדובירו (הרמ״ק), גיסו, ואחר כך מחוג האר״י. הוא כתב פירושים לאסתר, לרות ולשיר השירים, ושמו נזכר בסיפור ליל שבועות בצפת, כשהוא ורבי יוסף קארו נשארו ערים בלימוד ושמעו קול מדבר מפיו של רבי יוסף קארו. אלקבץ הותיר תיאור של אותו לילה.

לצאת לקראת המלכה

שורשי המנהג בתלמוד. שבת קיט ע״א מספר שרבי חנינא היה מתעטף בבגדו בערב שבת עם שקיעת החמה ואומר: ״בואו ונצא לקראת שבת המלכה״. רבי ינאי היה לובש את בגדו ואומר: ״בואי כלה, בואי כלה״. מקובלי צפת לקחו זאת כפשוטו. אחר הצהריים של יום שישי יצאו לשדות שמחוץ לעיר, לבושים לבן, לקבל את השבת. אלקבץ כתב את לכה דודי לאותה הליכה, והפיוט התפשט בעולם היהודי בתוך דור אחד.

כיצד בנוי הפיוט

ראשי התיבות של שמונה הבתים הראשונים מרכיבים את שמו, שלמה הלוי. לשיר תשעה בתים, והקהל פונה אל הפתח לאחרון, כשאומרים ״בואי כלה״. הפזמון, ״לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה״, פונה אל הקדוש ברוך הוא כאל הדוד, ואל השבת כאל הכלה, קריאה הלקוחה מן הזוהר ומן המסורת הקבלית.

הבתים נעים מן האחדות האלוקית (הפסוק שהשבת היא ״סוף מעשה במחשבה תחילה״), אל ירושלים והכמיהה לגאולה (״התנערי מעפר קומי״), ואחר כך אל קבלת פני הכלה האחרונה.

מה עושה השיר

במונחים קבליים, השבת היא יחוד הקדוש ברוך הוא והשכינה, הנוכחות האלוקית בעולם (ראו מאמרנו על השכינה בגלות). מי ששר לכה דודי משתתף בקבלת היחוד הזה. משום כך הפיוט מושר ברגש כה רב, ולכן קהילות רבות מוסיפות לו לחן או ריקוד.

רוב הקהילות שרות אותו במהירות, כעוד פריט בתפילה. בצפת זו הייתה ברכה לאורח. אלקבץ היה גיסו של רבי משה קורדובירו (הרמ״ק). שאר תפילת ליל שבת נדון בKavanot for Kiddush on Shabbat Night (באנגלית) ובShabbat Candles, Unity and Kedusha (באנגלית).