פעם בחודש, תחת כיפת השמים, אומרים יהודים ברכה על הלבנה. התלמוד נותן את הטעם במשפט המיוחס לרבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי: כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה (סנהדרין מב ע״א). הטקס נקרא קידוש לבנה, קידוש הירח.

הברכה

הברכה משבחת את השם ״אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם״. היא ממשיכה ואומרת שנתן לגרמי השמים חוק וזמן, שלא ישנו את תפקידם. השורות החותמות מתארות את הלבנה כ״עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה״. במסורת, מחזור הירח הוא תמונה של העם היהודי, המתמעט בגלות ומצפה להתמלא שוב.

אומרים אותה בעמידה, בחוץ, כשהירח נראה, ורצוי לאחר צאת השבת, כשהאדם עדיין לבוש יפה (שולחן ערוך, אורח חיים תכו). קהילות נבדלות בכמה ימים אחרי המולד מתחילים, ומתי מפסיקים, בסביבות אמצע החודש. אחרי הברכה אומרים ״שלום עליכם״ לאנשים הסמוכים.

הירח בקבלה

המקובלים מזהים את הירח עם מלכות, העשירית בספירות, הנושאת את השכינה ואין לה אור משלה. היא מקבלת מן השמש, כשם שהשכינה מקבלת מן הספירות שמעליה. התמעטות הירח והתחדשותו עוקבות אחר אותה תבנית כמו גלות השכינה, הנדונה בהשכינה בגלות. המחזור החודשי הוא גם נושא Rosh Chodesh and the New Moon (באנגלית).

כשהברכה נאמרת במוצאי שבת היא באה אחרי ההבדלה, כך שהמעשה הראשון של השבוע הוא ברכה על דבר שעתיד לגדול.