אם השם אין סופי, אין מקום שבו אינו נמצא. אם כן, היכן התמקם העולם? יקום סופי, ובו בני אדם סופיים המקבלים החלטות אמיתיות, נראה כמצריך מקום שהאין סוף אינו ממלא כבר. זו השאלה העתיקה ביותר בקבלה, והאר״י (רבי יצחק לוריא, 1534–1572) השיב עליה במילה אחת: צמצום.

לפני שהיה דבר

חז״ל מציבים את נקודת המוצא בבירור. בפרקי דרבי אליעזר (פרק ג) נאמר: ״קודם שנברא העולם, היה הקדוש ברוך הוא ושמו בלבד״. דבר אחר לא היה קיים, וגם לא היה מקום שבו יוכל דבר אחר לעמוד.

המקובלים קוראים למציאות האלוקית הזו אין סוף. רבי חיים ויטאל, תלמידו המרכזי של האר״י, פותח את עץ חיים בדיוק בתמונה זו: אין סוף מילא את כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי.

ואז עלה הרצון לברוא. בלשונו של האר״י, אין סוף נסתלק, כביכול, אל הצדדים, והותיר חלל ריק במרכז. אל החלל הזה יושם העולם (עץ חיים, שער א).

מה נותר

החלל לא היה היעדר מוחלט. האר״י מלמד שנותר רשימו (רושם), כשם שכלי שהכיל שמן נושא עדיין את סימן השמן לאחר שרוקן. הרשימו הוא הרושם האלוקי המאפשר לבריאה להתקיים.

אל תוך החלל נמשך אז מן האין סוף קו אחד של אור. דרך הקו הזה נוצרו העולמות בשלבים, החל מאדם קדמון ובירידה דרך הספירות וארבעת העולמות. הסדר חשוב. קודם הסתלקות, ואחר כך אור מדוד ומוגבל. עולם אינו יכול לקבל אור אין סופי, ולכן היה צורך לתת את האור במידה.

האם זה כפשוטו?

השם אינו תופס מקום ואינו נע. המקובלים ידעו זאת היטב, והם אמרו זאת במפורש. ההסבר הקלאסי הוא שהצמצום מתאר את חוויית העולם, ולא שינוי כלשהו בהשם. האור אינו מופחת. מה שמשתנה הוא האם נברא יכול לתפוס שהאור נמצא בכל מקום. המקובלים שבאו אחר כך התווכחו ארוכות עד היכן יש להרחיק לכת בלשון זו, ועל הקורא לדעת שהשאלה עתיקה ופתוחה. מה שאיש אינו חולק עליו הוא תפקידה של התורה הזו: היא מסבירה מדוע השגחה אלוקית יכולה להיות נסתרת.

מדוע ההסתר חשוב

אילו האור היה נגלה במלואו, לא היה מקום לבחירה. אדם העומד לעיניו של האין סוף אין לו החלטה אמיתית לקבל אם לעבדו. הצמצום יוצר את התנאים לבחירה חופשית. ההסתר הוא הזירה.

משום כך העולם מרגיש כפי שהוא מרגיש. רגעים רבים נראים כמתנהלים מעצמם, כאילו איש אינו עומד מאחוריהם. מובא בשם הבעל שם טוב שהעולם כולו הוא חיות אלוקית הלבושה בלבושים רבים, ושעבודת האדם היא לראות מבעד ללבוש. הצמצום הוא הסיבה שהלבושים קיימים.

הוא משנה גם את הדרך שבה אנו קוראים מרחק. כשהאלוקות נראית נעדרת מחייו של אדם, הקבלה אינה רואה בכך נטישה. ההיעדר טבוע בתכנון, והוא החלל הריק שהופך יחס חופשי לאפשרי. ומכיוון שהרשימו נשאר בכל חלק של החלל, שום דבר אינו מנותק לגמרי.

לאן זה מוביל

שאלה מעשית נובעת מכך. השם נסתלק כדי לפנות לנו מקום. מה אנו עושים עם המקום?

חכמי הקבלה משיבים שהאדם ממלא אותו במצוות ובמודעות, ובכך מחזיר את האור אל הכלי.

השלב הבא בתיאור האר״י, שבירת הכלים הראשונים, נמצא בשבירת הכלים. הטעם להסתר נדון בThe Divine Purpose of Free Will (באנגלית), והספירה הראשונה שקיבלה צורה נדונה בChokhmah and the Primordial Beginning (באנגלית).