ספר הבהיר

לפני שהזוהר נודע, לפני האר״י, ספר קצר וסתום הסתובב בין מקובלי פרובנס בימי הביניים. שמו ספר הבהיר, ובכמעט כל מערכת קבלית מאוחרת יש דבר שהופיע לראשונה בו.

השם והפתיחה

השם נובע מפסוק שהספר מפרש כבר בשורותיו הראשונות: ״וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים״ (איוב לז, כא). הספר נפתח בשמו של רבי נחוניה בן הקנה, אחד מחכמי תקופת המשנה, והמסורת מייחסת את החיבור לו ולחוגו. הוא מכונה גם מדרש רבי נחוניה בן הקנה הגדול. היסטוריונים בני זמננו של הקבלה מתארכים את צורתו הכתובה הראשונה למאה השתים-עשרה. המסורת גורסת שתורותיו עתיקות בהרבה, ושאלת מחברו נידונה מזה מאות שנים. עבור הקורא, השאלה החשובה יותר היא מה הוא אומר.

ספר של שאלות קצרות

הבהיר אינו נקרא כמסה. זוהי סדרה של קטעים קצרים, בדרך כלל שאלה או פסוק ואחריהם תשובה, בדרך המדרש. תלמיד שואל, למשל, מדוע האות בית סגורה משלושה צדדים ופתוחה מצד אחד, והתשובה נפתחת לתיאור של הבריאה והכיוון. סגנון זה אומר שכל קטע יכול להיקרא לעצמו, וגם שהטקסט קל לקריאה שגויה.

מה הבהיר מציג

כמה רעיונות שהפכו מרכזיים בקבלה מופיעים כאן בצורתם הקדומה.

הראשון הוא הספירות כמערכת מובנית. הבהיר מדבר על עשרה מאמרות שבהם העולם מתקיים, ומתאר אותם בדימויים. אחד מהם הוא דימוי של עץ, שורשיו למעלה וענפיו למטה.

השני הוא הרעיון שאפשר לתאר את האלוקות באמצעות סדרת תכונות כגון חסד, גבורה ויופי, כל אחת קשורה בשם ובפסוק.

השלישי הוא גלגול נשמות. הבהיר הוא מן החיבורים הקבליים הקדומים הדנים בו, והוא קושר את הרעיון לשאלות הצדק והסבל שהטקסט מעלה. האר״י נתן אחר כך לנושא את צורתו המלאה בשער הגלגולים.

מקומו בשרשרת

הבהיר הגיע למקובלי פרובנס ואחר כך לגירונה, שם השפיע על מורי הרמב״ן (באנגלית) ועל בני דורו. משם עברו רעיונותיו לספרד, שבה התגלה אחר כך הזוהר. במאה השש-עשרה ציטטו אותו מקובלי צפת כמקור. למי שרוצה להבין היכן החלה שפת הספירות, זה המקום להתבונן בו.

איך לקרוא אותו

הניגש לבהיר לא צריך לצפות למערכת. מוטב לקרוא אותו לאט, קטע אחר קטע, עם פירוש ועם הספרות הקבלית המאוחרת בראש, שכן הבהיר רומז לא פעם לדברים שהזוהר והאר״י אומרים אחר כך בגלוי. אפשר להשוות את דימוייו לספירות עם ספר יצירה, ואת אזכורו הקדום של הגלגול עם Sha'ar HaGilgulim (באנגלית).