המנורה ושבע הספירות התחתונות

רוב תיאורי המשכן מפורטים אך פשוטים. המנורה שונה. התורה אומרת שהיא נעשתה מכיכר זהב טהור אחד, מקשה, עם שישה קנים היוצאים מקנה מרכזי, כל אחד מעוטר בגביעים, כפתורים ופרחים (שמות כה, לא–מ). חז״ל מספרים שאפילו משה לא הבין בתחילה כיצד לעשותה, והראו לו דמות אש מן השמים (מנחות כט ע״א, ורש״י על במדבר ח, ד). המקובלים קוראים בה מזה זמן רב דמות של מבנה האלוקות.

מה אומרת התורה

המנורה עמדה בהיכל, בצד הדרומי, מול השולחן. היא נשאה שבעה נרות, ובכל יום ניקה אותם הכהן, גזם את הפתילות ומילא אותם שמן זית זך (שמות כז, כ–כא; במדבר ח, א–ד). פרט אחד בולט בטקסט: ששת הנרות החיצוניים פונים אל האמצעי (במדבר ח, ב: ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״).

הנר המערבי

התלמוד מציין שהנר המערבי ביותר, נר מערבי, דלק זמן רב יותר משאר הנרות. הוא הודלק ראשון וכבה אחרון, והיה עדות לכל שהשכינה שורה בישראל (שבת כב ע״ב). חז״ל שואלים אז את השאלה שהמנורה כולה מעלה: ״וכי לאורה הוא צריך?״ מי שהאיר לעולם כולו במדבר אינו זקוק לנר. הנר הוא בשבילנו.

שבעה נרות ושבע ספירות

המקובלים קושרים את שבעת הנרות לשבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. אלו המידות שבאמצעותן האלוקות פועלת בעולם. ייחוס כל נר לספירה מסוימת משתנה בין המקורות, ואין לקורא לראות בתרשים אחד את היחיד האפשרי. מה שנשאר בכל הקריאות הוא תמונת הנר המרכזי המקבץ את האחרים, שלושה מצד אחד ושלושה מהצד השני.

העובדה שהנרות פונים אל המרכז מתאימה לקריאה זו. כל מידה, כשהיא לעצמה, חלקית. חסד בלי גבורה גולש, וגבורה בלי חסד מחריבה. המידות זקוקות למרכז שאליו יפנו ושממנו יקבלו איזון. במאמרנו על תפארת (באנגלית), תפקיד מרכזי זה מתואר בפירוט רב יותר.

חתיכת זהב אחת

התעקשות התורה שהמנורה תיעשה מכיכר זהב אחד יש לה משמעות גם בקריאה זו. שבעת הנרות נראים נפרדים אך הם חפץ אחד. כך גם הספירות נראות כתכונות נפרדות, אך הן אור אלוקי אחד הנראה דרך פתחים שונים.

המנורה היום

מנורת בית המקדש אינה בשימוש מאז חורבן הבית. התלמוד אוסר לעשות העתק שלה בשבעה קנים לשימוש רגיל (מנחות כח ע״ב). המנורה שמדליקות משפחות יהודיות בחנוכה היא חפץ אחר, בעל שמונה אורות ועוד שמש. הנביא זכריה ראה מנורת זהב ושני עצי זית לצדה, ונאמר לו: ״לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי״ (זכריה ד, ו), הנקרא בשבת חנוכה. הקשר צוין במאמרנו Kislev and the Light of Chanuka (באנגלית).

מדוע זה חשוב

בכל בוקר ניקה הכהן את הנרות וגזם את הפתילות, ובכל ערב הדליק אותם. הוא הכין את הנרות והשמן. האור לא היה שלו ליצור. המקובלים מתארים את עבודת האדם באותם מונחים. הכהנים שטיפלו בנרות נתנו גם את ברכת כהנים, ותיאור הרמח״ל על עבודת המקדש נמצא בinsights on the Beit HaMikdash (באנגלית).