שבירת הכלים

הבריאה לא עלתה יפה בפעם הראשונה. זו אחת הקביעות הנועזות ביותר של האר״י (רבי יצחק לוריא, 1534–1572), והיא עונה על שאלה שכל אדם מהרהר שואל בסופו של דבר: אם העולם בא מטוב מושלם, מדוע הוא כה שבור? תשובתו היא שבירת הכלים, והיא משנה את הבנתנו הן בנזק שבעולם והן במשימה שהוטלה עלינו.

עולמות שנבראו וחרבו

הרעיון מתחיל בחז״ל. בראשית רבה ג, ז מוסר שהקדוש ברוך הוא ״בורא עולמות ומחריבן״. הזוהר מקשר זאת לפסוק הנראה חריג בסיפור התורה: רשימת המלכים שמלכו באדום ״לפני מלך מלך לבני ישראל״ (בראשית לו, לא–לט). כל מלך ברשימה מלך ואחר כך מת. המקובלים קוראים בהם תיאור של מבנים קודמים שלא עמדו.

האר״י נתן לתיאור את צורתו המלאה. אחרי הצמצום (ראו מאמרנו צמצום), נכנס האור אל החלל הריק ונתגבש במה שהוא מכנה עולם התוהו. אור זקוק לכלי שיקבל אותו, ולכל אחת מן הספירות היה כלי משלה. האור היה חזק מדי עבור כלי הספירות התחתונות. הן נשברו (עץ חיים, שער שבירת הכלים).

מה נפל

כשהכלים נשברו אירעו שני דברים. שברי הכלים ירדו והפכו לשורש הקליפות, התחום שבו האור האלוקי מוסתר והרע נאחז. וניצוצות של האור עצמו, הניצוצות, נפלו עמם ונלכדו בין השברים.

זהו הסבר האר״י לתערובת שאנו רואים בכל מקום. טוב ורע שזורים זה בזה מפני שהאור נפל אל מקום הקליפות. אין בעולם דבר ריק לגמרי מאור, ואין בו דבר שלא נגע בו הנפילה.

מדוע זה קרה

המקובלים אינם רואים בשבירה תאונה, שהרי דבר אינו מקרי ברצון האלוקי. כמה הסברים מופיעים במסורת, והם מסכימים בנקודה אחת. עולם שלם וחף מפגם לא היה משאיר לאדם דבר לעשות. בכך שהכלים המקוריים לא יכלו לעמוד, יצר השם עולם הזקוק לתיקון, והפך את בני האדם לאלו המתקנים אותו. קבלת מתנה שלא עמלת עליה כרוכה בבושה מסוימת, שהמקובלים מכנים נהמא דכיסופא (לחם הבושה). העולם השבור הוא הדרך שבה אדם זוכה במה שהוא מקבל.

ראוי לומר גם מה התיאור אינו אומר. השם אינו משתנה, ואין תוכנית אלוקית שנכשלת. המקובלים הבינו את התיאורים הללו כשפה המסבירה כיצד העולם בנוי, ויש להחזיק שפה זו בזהירות.

התיקון

מה שבא אחרי השבירה לא היה חזרה לראשית. האורות התארגנו מחדש בעולם התיקון, מסודרים בפרצופים, והם חזקים יותר מפני שהם פועלים כיחסים ולא כנקודות מבודדות. כלי עולם התיקון בנויים להחזיק את האור.

אך הניצוצות עדיין מפוזרים. האר״י לימד שכל מצווה מעלה חלק מהם בחזרה, ושחיי האדם הרגילים, כולל אכילה, עבודה ודיבור, מכילים ניצוצות הממתינים שיהודי יתייחס אליהם בקדושה. זהו פירוש עבודת הבירורים (בירור הטוב ממה שמסתיר אותו). העולם מלא שברים, והם מבקשים לשוב.

מה זה נותן לקורא

הכלים נשברו מפני שהאור היה גדול, והחלקים עדיין נושאים אותו. משום כך ראה האר״י בעולם השבור את המקום שבו נעשית העבודה.

מה שבא אחרי השבירה מתואר במאמר על פרצופים (באנגלית), עבודת התיקון בTikkun Olam (באנגלית), והקליפות שנוצרו מן השברים בקליפות ונוגה.